מוזיקה הייתה הבידור הטוב ביותר בימי הביניים

מה היה ההבדל בין מסכה לתעלומה?

ההבדל בין מסכה למסתורין היה המדיום. מסיכות בוצעו בתוך הבית, מסתורין בוצעו בכנסיות. מלבד זאת, לשני הז'אנרים היה הרבה במשותף. שניהם היו דרמות דתיות. הם יצאו מהצורך של הכנסייה של ימי הביניים לעזור לאנשים להבין את התנ"ך. לפני שהתנ"ך המודפס היו זמינים באופן נרחב, רוב האנשים יכלו לקרוא רק ברמה של ילד קטן. הם לא יכלו לקרוא את התנ"ך, אז הכנסייה סיפרה סיפורי תנ"ך בדרכים אחרות. הם יצרו סמלים חזותיים של הסיפורים והתמונות שנקראו "הארות". הם הכינו פסלים וציורים של הדמויות קדושים, אלוהויות ואנשים אחרים שהופיעו בולט בסיפורים. והם סיפרו סיפורי תנ"ך באמצעות מחזות, שנקראו תעלומות ומסכות.

מחזות

מחזות היו כמו דרמות וקומדיות של ימינו, סיפורים שסופרו במילים, מוזיקה וריקוד. הצגות הוצגו בשילוב עם צורות בידור אחרות. הם הוצגו לעתים קרובות בשעות אחר הצהריים או הערבים לאחר שאר הבידור של היום. הצגות תיאטרליות נקראו "מחזות" (מהמילה "תחנונים"), "הפסקות" (מילה שמשמעותה "הסטה"), או "קומדיות" (שוב, מילה שמשמעותה "הסטה"). הם היו בדרך כלל קצרים, נמשכו רק כמה שעות. כמה נמשכו יום שלם.

מוזיקה בהצגות

מחזאים כתבו מוזיקה למחזות שלהם. הצגות כללו לרוב גם שירה וריקודים. לפעמים השירים עסקו בסיפור המסופר. לדוגמה, מחזה על נפילת טרויה עשוי לכלול שיר על סוס העץ. פעמים אחרות כתבו מחזאים שירים על אהבה או על מה שאנשים חושבים. מחזאים כתבו לפעמים מוזיקה שאפשר להשתמש בה במחזות אחרים. שייקספיר, למשל, מאמינים שכתב את מחזותיו שיוצגו עם מוזיקה קיימת. חלק מהכתיבה שלו מעידה שהוא ציפה שמוזיקאים יאלתרו יחד עם שיריו.

שירים להסחה

סביר להניח שאנשים שרו שירים להסחה כל הזמן כשהם עובדים בבית, כשהם הולכים בעיר, וכשהם מתעסקים בסירות או עם החיות שלהם. הם שרו שירים כמו "Row Row Row Your Boat", "London Bridge is Falling Down", ו"She'll Be Coming 'Round the Mountain When She Comes". הם שרו שירים שהושרו או הושמעו בבית המשפט "מסי המלך" ו"המיסים החדשים של המלך". הם גם שרו שירים דתיים. ישנם כמה אוספים של מוזיקה מימי הביניים ששרדו. הם לא שלמים, אבל הם נותנים לנו איזשהו מושג על מה אנשים שרו, ואיזה סוגי מוזיקה הם שרו. כתבי היד 1235, 1253 ו-1286 (שמתוארכים למאה ה-13) כוללים כמה קטעי מוזיקה הנקראים שירים צרפתיים על אהבה.

הפסקות הריקודים

הריקוד היה חלק חשוב בהופעות רבות. האצולה הצרפתית אהבה לרקוד. הם רקדו לא רק להנאתם אלא גם כצורת פעילות גופנית. האצולה מצאה בריקוד דרך טובה לשמור על כושר. ריקוד היה פעילות חברתית שאנשים רקדו בקבוצות. הם רקדו בנשפים ובמסיבות, וגם במסגרת חגיגות דתיות. הם רקדו ברחוב, והם רקדו בכנסיות.

מוזיקה כבידור של הכנסייה

הכנסייה השתמשה גם במוזיקה כצורת בידור. הכנסייה הייתה חלק גדול מהחיים החברתיים של אנשים, וזה היה מקום שאליו אנשים הלכו כדי לבדר. לכנסייה היו עוגבים, ושירותי הכנסייה כללו שירה, מזמורים ופזמונים. הכנסייה גם העלתה הצגות, והיא ערכה טקסים שכללו שירה וריקודים. הכנסייה הייתה חלק חשוב מחיי החברה של אנשים. זה היה מקום שאליו אנשים הלכו להסחה, לבידור. זה היה מקום שאליו אנשים הלכו להירגע, ליהנות ולפגוש אנשים אחרים.

סיכום

ימי הביניים מתוארים לעתים קרובות כזמן של חושך ואפלולית, אך למעשה, זו הייתה תקופה של שגשוג כלכלי גדול ויציבות חברתית. עבור רוב האנשים, זו הייתה תקופה של שמחה ואושר. באותם ימים שלפני סרטים, טלוויזיה ומשחקי וידאו, אנשים בידרו את עצמם במסכות, מחזות והצגות תיאטרון אחרות. הם הלכו לתיאטרון ליהנות מהצגות, קומדיות והצגות תיאטרון אחרות. הם גם שרו שירים וסיפרו סיפורים. הם רקדו וערכו טקסים דתיים שכללו שירה וריקודים. מוזיקה הייתה הבידור הטוב ביותר בימי הביניים. זה היה חלק חיוני מהחיים, ואנשים האזינו לו, ניגנו אותו ושרו אותו כל יום.